אמונות כבדות משקל
| אלפי מחשבות עוברות בראשנו מדי יום, אילו מהן "בוחרות" להישאר? מחשבה הופכת לקיבעון, או לחלופין לכוח מניע, כאשר אנחנו מאמינים בה! כדי לעשות שינוי אמיתי בהרגלים ובהתנהגות האכילה שלנו, עלינו להיפרד מכמה מה"אקסיומות" שסיגלנו לעצמנו, או להחליף אותן במחשבות אחרות, אשר יכולות לקדם אותנו ולהוציא אותנו מהמקום המוחלט הזה... |  |
תוכן הענינים
מבוא
"אני חייבת לאכול משהו מתוק בסוף ארוחה"
"לא יכול לשתות קפה בלי משהו ליד"
"ארוחה בלי לחם לא יכולה להיות משביעה"
"אם אני פותחת חבילה, היא תיגמר"
"אני לא מסוגלת לראות שיש שאריות"
מוכר? האם אלו משפטים ששמענו את עצמנו אומרים לא פעם? האם ניסינו אי פעם להטיל בהם ספק? הרי אלו עובדות, לא? כמעט אקסיומות. בפועל, אלו מחשבות- מחשבות שאנו מאמינים בהן, עד כדי כך שהן הופכות לעובדות, לחלק מהמציאות שלנו, ולכן נראה לנו שאינן ברות שינוי.
אלפי מחשבות עוברות בראשנו מדי יום, אילו מהן "בוחרות" להישאר? מחשבה הופכת לקיבעון, או לחלופין לכוח מניע, כאשר אנחנו מאמינים בה! וכאשר אנחנו מאמינים לאורך שנים רבות במחשבה שלנו, היא הופכת להיות חלק כל-כך חזק מאתנו, היא הופכת בעינינו לעובדה, לחלק מהמציאות.
כדי לעשות שינוי אמיתי בהרגלים ובהתנהגות האכילה שלנו, עלינו להיפרד מכמה מה"אקסיומות" שסיגלנו לעצמנו, או להחליף אותן במחשבות אחרות, אשר יכולות לקדם אותנו ולהוציא אותנו מהמקום המוחלט הזה. כי כל זמן שאנחנו ממשיכים לאחוז באותן מחשבות, כל ניסיון לשינוי ההתנהגות שלנו מועד לכישלון.
השינוי מתחיל בראש שלנו
כי אם אנו "חייבים משהו מתוק בסוף הארוחה"- כמה זמן אנו יכולים למנוע זאת מעצמנו? אם אנו "לא יכולים לשתות קפה בלי משהו ליד"- עד מתי נוכל להתנהל בלי ה"משהו" הזה ליד הקפה?
חייבת, לא מסוגלת ולא יכול – הן מילים מוחלטות, סגורות, אשר מושכות אותנו לחזור למה שאנחנו ממש מאמינים שהוא צורך שלנו. זה לא רצון, זו לא בחירה, זה לא לפעמים כן ולפעמים לא, זה תמיד, זה שלי ואי אפשר לקחת את זה ממני. אם "כשאני פותחת חבילה היא תיגמר" יש סיכוי שאפתח חבילה והיא לא תיגמר? אני כזאת! ככה זה אצלי! תמיד! אם אני "לא מסוגלת לראות שיש שאריות" איזה סיכוי יש לשאריות? גורלן נחרץ...
בנוסף לכך, יש לנו גם לא מעט דעות מאד מוצקות על הרזיה בכלל:
"כדי לרזות צריך לסבול"
"לבשל אוכל בריא זה מסובך ודורש הרבה זמן והתעסקות"
"פעילות גופנית זה מאמץ, אין סיכוי שאיהנה מזה אי פעם"
מאמץ, מסובך וסבל- עם מחשבות שכאלה, האם יש בכלל סיכוי לרצות לעשות זאת? סיכוי להצליח? להתמיד באיזשהו שינוי התנהגותי? הרי כמה זמן אפשר להתאמץ, להסתבך ולסבול? ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים תוכנית פעילות גופנית או דיאטה עם המון מוטיבציה, אנחנו משקיעים זמן והתעסקות, משקיעים מאמץ ואפילו מוכנים לסבול...אבל לא לאורך זמן. וכשאנחנו לא מצליחים להתמיד בכך, מתלוות לחוסר ההצלחה תחושות של כשלון ותסכול, של הלקאה עצמית. אנחנו לא מבינים שזה היה מועד לכישלון מלכתחילה. אי אפשר לנצח ממקום של סבל ומאמץ! כשבראש שלנו דיאטה ופעילות גופנית נתפסים כסבל ומאמץ, כך זה גם בפועל, ואין לזה סיכוי.
תפיסת ההרזיה שלנו כמכשול שאנו שמים לעצמנו
לצד מחשבות ותפיסות כאלו שהן אוניברסליות לכאורה, נמצאות המחשבות על מה שהרזיה היא בשבילנו. אלו התפיסות שלנו על עצמנו. הן יכולות להתבסס על ניסיון העבר שלנו, ולכן הן לכאורה עובדות.
"אחרי כל ירידה במשקל אני עולה בחזרה"
"אם חרגתי ממה שתכננתי, הלך היום"
"אם כבר לחטוא - אז עד הסוף"
"עד שאני לא אוכל, אני לא אירגע"
מחשבה יוצרת מציאות. אם "אחרי כל ירידה במשקל אני עולה", האם יש לזה סיכוי להיות אחרת? אנו מזמינים את העלייה במשקל באופן שהוא לא מודע. אנו יודעים שאחרי ירידה של X ק"ג אנו עולים בחזרה. ככה זה אצלנו! כל זמן שאנו ממשיכים לאחוז במחשבה הזו, כך אכן זה יהיה. בדומה לכך, תפיסת ה-"אם כבר לחטוא אז עד הסוף" היא פתח לכדור שלג בלתי ניתן לעצירה. ולמה אי אפשר לעצור אותו? כי כך יושבת המחשבה בראשנו! ההתנהגות היא תוצאה של המחשבה.
מקובעות מחשבתית כמכשול בהשגת המטרות שהצבנו לעצמנו
רפרטואר הקיבעונות המחשבתיים שלנו לא מצטמצם רק לאוכל ולאכילה. יש לנו לא פחות אמונות על עצמנו, כאלו שאין מקום להטיל בהן איזשהו ספק, לנסות לסדוק אותן ולו במעט. תפיסות מושרשות אלה הן חלק מהדימוי שלנו. חלקן הוטמעו כבר בילדותנו ואת חלקן אימצנו במהלך החיים. מחשבות אלה שלנו על עצמנו הן מאוד שורשיות, לכן קיים קושי רב לסדוק אותן ולשנות אותן. אנחנו לא תופסים אותן כמחשבות, אלא כאמיתות, עובדות שאין יכולת לבדוק אותן, לערער עליהן, או לשנות אותן. לדוגמא:
"אני בן-אדם של הכל או לא כלום, אצלי החיים שחור-לבן"
"אם זה לא מושלם, זה לא שווה"
"אני וותרנית לעצמי, כזאת אני"
"כשאני מתחילה משהו, אני מראש חושבת שהוא לא יצליח"
"כשאני מתחילה משהו, אני מראש חושבת שהוא לא יצליח"
"אני דוחה כל דבר"
אכן כך? האם יש מקום או תחום בחיינו שבו אנו מתנהלים באופן שונה? תחום שבו אנו לא מוותרים לעצמנו? וודאי שיש! זה יכול להיות בעבודה, לדוגמא- אנו לא מוותרים לא לעצמנו ולא לעובדים שלנו...וגם...- לפתע, כשאנו נפתחת ומוכנים לבדוק ולהטיל ספק לגבי המחשבה הזו שיש לנו על עצמנו, שהיא כל כך מוחלטת, אנו מגלים שאפשר לסדוק אותה. אנו לא תמיד כאלו וותרנים, אנו מתנהלים כך רק בתחום מסוים- במקרה שלנו בתחום של האכילה.
"אני וותרנית לעצמי באוכל". זה כבר משפט חדש, מעט אחר, אולי פחות עוצמתי, אך עדיין קיבעון מחשבתי שמוביל אותנו למקום אחד מאד ברור – לוותר לעצמנו באוכל. יצרנו לעצמנו מערכת מחשבות שמצד אחד מכשילות אותנו ומצד שני מאפשרות לנו לקבל את הכישלונות שלנו בהבנה ובסלחנות. כל זה הוא מערך הגנות שיצרנו לעצמנו, הוא משרת אותנו באופן בלתי מודע. הוא בראש שלנו, ואין לו באמת אחיזה במציאות. כשנהיה מוכנים להכיר בכך, נוכל לפרוץ החוצה ממעגל קסם זה ולהתחיל בדרך חדשה.
יוצאים לדרך חדשה
הקשיבו לעצמכם, שמעו את המילים והמשפטים שאתם אומרים לעצמכם, או עליכם, לסובבים אתכם. המילים הן המחשבות שלנו, וכל מה שאנחנו עושים נולד שם, בראש. אנחנו יכולים ללדת בראשנו משהו חדש, פורץ דרך, אשר יוביל אותנו לדרך שונה, חדשה – ושלא כמו קודם, להצלחה!
ניקח לדוגמא את התפיסה "אם חרגתי ממה שתכננתי, הלך היום" ואחותה הכמעט תאומה: "אם כבר לחטוא - אז עד הסוף". אילו מחשבות יכולות להחליף אותן, כך שהן תאפשרנה התנהלות חיובית, גם כשלא הכל מתנהל כמתוכנן וכרצוי?
"חרגתי, היה, אבל מעכשיו אני רוצה שהיום שלי ימשיך טוב"
"לתקן יום שהתחיל רע זו הזדמנות להרגיש טוב עם עצמי"
"יום שהצלחתי לתקן הוא יום מוצלח במיוחד"
"אני יודע/ת שאני מסוגל/ת להמשיך ולאכול כמו שנכון לי, גם אם בנקודה מסוימת זה לא היה כך" "אני מניח למה שהיה וממשיך מרגע זה עם מה שרציתי ושטוב בשבילי"
זכרו תמיד- למחשבה יש כוח אדיר, כפי שבכוחה להכשיל אותנו בקלות, כך כוחה להוביל אותנו להצלחה. נסו להטמיע תפיסות חדשות וחיוביות יותר שיתפסו את מקומן של התפיסות הישנות שמנעו מאתנו את השינוי האמיתי-
"אני יכול"
"אני מאמין ביכולת שלי"
"הפעם זה יהיה שונה כי..."
"יום שהתחיל רע עדיין יכול להיום יום נפלא". זה הרגע להפוך אותו לכזה!
