מי מנהל את האכילה שלנו? סוגיות בפיתוח מודעות ושליטה על האכילה

לכל אדם "מפה פנימית של המציאות". המפה הפנימית קובעת את הדרך בה אנחנו מעבדים מידע מבחוץ, ואחראית על איך אנחנו מרגישים ומתנהגים, מה אנחנו מושכים לתוך החיים ולמה אנחנו נמשכים. רבים מאיתנו מנוהלים ע"י אלמנטים שלכאורה אינם בשליטתנו אך הקובעים חלק גדול מאופן ההתנהלות, ההישגים והתוצאות אותם אנחנו מייצרים בחיינו, כולל תוצאות של משקל, בריאות ואורח חיים.

תוכן הענינים

• מבוא
• היבט ראשון: המפה הפנימית של המציאות
• היבט שני: המודל המדעי
• סיכום

מאמרים רבים כבר נכתבו אודות הקשר בין רגש ואוכל. רובם נכתבו בהשראת מגוון אסכולות מתחום הפסיכיאטריה, מדעי ההתנהגות, הרוחניות ועוד. להערכתי, האלמנט הרגשי הוא מרכזי ואולי המשמעותי ביותר בפיתוח הרגלי אכילה מאוזנים ונכונים. במאמר זה יוצגו את ההקשרים הרגשיים משני היבטים קצת שונים.

בהסתמך על ממצאים מדעיים וגישות פילוסופיות רוחניות, המציאות החיצונית משקפת באופן מדויק את המציאות הפנימית. לכל אדם "מפה פנימית של המציאות". המפה הפנימית קובעת את הדרך בה אנחנו מעבדים מידע מבחוץ, ואחראית על איך אנחנו מרגישים ומתנהגים, מה אנחנו מושכים לתוך החיים ולמה אנחנו נמשכים. המפה כוללת את כל התפיסות , ההחלטות והמסקנות שלנו לגבי עצמנו ולגבי המציאות בכלל, כפי שהתגבשו בשנות הילדות על מנת להתמודד עם המציאות אותה חווינו כילדים. המסקנות ואסטרטגיות ההתמודדות מוטמעות בתת המודע, האחראי על יצור התוצאות בפועל. תוצאות אלה נוצרות כחלק מהתנהלות "אוטומטית" של האדם בתוך נסיבות חייו. הצורך הפסיכולוגי ביצירת התאמה בין הפנים והחוץ תמיד יוצרים מצב בו אנחנו מאמתים את מה שאנחנו חושבים. חשוב לנו מאד להיות "צודקים".

הבעיה המרכזית היא השילוב בין חוסר המודעות למרכיבי המפה לבין התפעול האוטומטי שלה גם לתוך שנות הבגרות. דפוסים רבים המתאימים בשנות הילדות אינם בהכרח מתאימים גם בשנות הבגרות. להלן מספר דוגמאות לעניין:

• ילד הגדל בסביבה בה הבעת רגשות איננה מקובלת. על הילד הזה כעסו בכל פעם שהביע רגשות. הוא מסיק שהבעת רגשות זה דבר שלילי ומאמן את עצמו לדכא את רגשותיו. למרות שיתכן שזו אכן הייתה האסטרטגיה הנכונה לשרוד את בית הוריו, הילד הזה גדל להיות מבוגר שגם כן נמנע מהבעת רגשות. דפוס זה בבגרות עלול להוות מכשול משמעותי ביצירת מערכות יחסים מפרות ומעצימות ולכן נחשב כנכות מסוימת. בנוסף לכך, עליו לפתח מנגנונים באמצעותם יוכל לדכא את רגשותיו. כפי שנראה בהמשך, אכילת יתר היא אחת מהאפשרויות העומדות בפניו.
• ילדה שגדלה בבית שכל הזמן אמרו לה שהיא שמנה, מפנימה את הדעה הזו על עצמה ובמהלך חייה דואגת לאמת אותה ע"י יצירת מצבים של עודף משקל.

התוצאה היא שאנחנו מנוהלים ע"י אלמנטים שלכאורה אינם בשליטתנו אך הקובעים חלק גדול מאופן ההתנהלות, ההישגים והתוצאות אותם אנחנו מייצרים בחיינו, כולל תוצאות של משקל, בריאות ואורח חיים.

על מנת לצאת ממעגל היצירה השלילי, יש צורך ללמוד את מרכיבי המפה, לזהות את תפיסותינו ואת מסקנותינו על עצמנו ועל החיים בכלל וללמוד לשנות בתוכנו את המפה על מנת שתייצר עבורנו תוצאות אחרות רצויות. כל עוד אנחנו מנוהלים ע"י אותה המפה- אנחנו נקבל את אותן התוצאות. תוצאות עשויות להשתנות רק כאשר נשנה את התפיסה הפנימית המייצרת אותם.

המודל המדעי הלקוח מתחום התרמודינאמיקה ובעיקר מעבודתו של זוכה פרס הנובל, הכימאי הבלגי איליה פריגוגין (Ilya Prigogine) אשר זכה בשנת 1977 בפרס נובל לכימיה על עבודתו "מבנים מתפזרים". פריגוגין עבד בתחום התרמודינאמיקה, בו מדענים התמודדו במשך שנים עם הסתירה לכאורה בין שני חוקי טבע:

• חוק התרמודינאמיקה הטוען שכמות ורמת הכאוס/האקראיות/אי הסדר ביקום נמצאות כל הזמן בעליה.
• חלקים רבים ביקום הופכים פחות אקראיים ויותר מאורגנים.

מדענים תהו מדוע חלק מהדברים מתפתחים וגדלים, בזמן שהנטייה הכללית ביקום היא של התפרקות והגברת האקראיות. פריגוגין שם לב ש"מערכות פתוחות", כלומר אותן מערכות המסוגלות להחליף אנרגיה וחומר עם הסביבה מסוגלים לשמור על המבנה שלהם, לגדול ולהתפתח ולהפוך מורכבים יותר בגלל היכולת לשחרר אי סדר אל הסביבה בצורה היוצרת ירידה כוללת של רמת האי סדר במערכת כולה. מערכות אלה שומרות על רמת הסדר הפנימי שלהם ואף מגבירות אותו על חשבון הסביבה.

גוף האדם הינו מערכת פתוחה. אנחנו קולטים לתוכנו- אור, אוויר, חום, חומרי תזונה, מידע ועוד ואנחנו משחררים אל הסביבה פחמן דו חמצני, חום, תוצרי פסולת, פעילויות שונות ועוד. בדומה למערכות פתוחות אחרות , לכל אדם יש סף עליון ליכולתו לשחרר אנרגיה אל הסביבה. רמה זו קשורה למבנה המערכת, מערכת האמונות על עצמנו ועל הסביבה ודרגת המורכבות.

אם כמות האנרגיה הנכנסת (input) גדולה מיכולת שחרור האנרגיה, המערכת הופכת להיות כאוטית וחסרת יציבות. במילים אחרות אנחנו מרגישים קושי להתמודד. אם נמשכת כניסת אנרגיה, המערכת תגיע בסופו של דבר לחוסר יציבות בה הדבר הקטן ביותר גורם לעצירה מוחלטת של המערכת כולה. בנקודה זו עומדות בפני המערכת אינסוף תגובות לא צפויות אפשריות. לנקודה זו פריגוגין קרא רגע האמת או נקודת האמת. בנקודה זו, או שהמערכת קורסת ומפסיקה להתקיים או שהיא מתארגנת מחדש. המדהים הוא, שבתהליך ההתארגנות מחדש נוצרים שינויים קוונטים, מוות ולידה מחדש, המאופיינים ביכולת להתמודד עם רמת כניסת האנרגיה שקודם גרמה לקריסה. מתוך הכאוס נוצר סדר חדש, מערכת מפותחת יותר.

כך בדיוק נוצרת התפתחות. דברים גדלים ומתפתחים בדרך הזו בין אם מדובר בזרע, ארגון, מערכת כבישים או גוף האדם. תהליך זה מתרחש מיליוני פעמים בדקה בתוך תאי הגוף. תהליך זה מתרחש גם בהיבטים רחבים יותר של הקיום. גם תהליך ההזדקנות קשור לירידה הדרגתית ביכולת לשחרר אי סדר אל הסביבה הגורם בסופו של דבר למוות המערכת.

המעניין הוא, שבמצבים בהם בני אדם חווים הצטברות של אנרגיה עודפת בתוכם, ועל מנת למנוע קריסת המערכת, מתפתחים דפוסים שמטרתם שחרור עודפי אנרגיה. ישנם 3 סוגי דפוסים שונים:

• דפוסים שמטרתם דחיפת אנרגיה החוצה (יצירת (output: כעס, צעקות, פעילות גופנית אינטנסיבית , פעילות מינית עודפת, שעות עבודה ארוכות יותר וכו'.
• דפוסים שמטרתם צמצום כמות האנרגיה הנכנסת (צמצום ה-input): הסתגרות, התבודדות, דיכאון וכו'.
• דפוסים שמטרתם טשטוש התחושה הלא נעימה שישנה עקב עודפי האנרגיה: אכילת יתר, שימוש בסמים ואלכוהול ועוד.

הרגלי אכילה לא מאוזנים עלולים להיות חלק ממנגנון פנימי לא מודע, המתנהל באופן אוטומטי שמטרתו שימור האורגניזם מחד ויצירת התאמה בין המפה הפנימית והמציאות החיצונית מאידך. המשמעות המעשית היא שחלק מתהליך יצירתם של הרגלי אכילה מאוזנים כרוך בתהליך של התבוננות ולימוד האלמנטים הפנימיים הלא מודעים המנהלים את יצירת התוצאות שלנו.